עברה שנה וכלום לא השתנה...

אז הנה אחרי החגים הגיע. התפללנו, נסענו, חזרנו, אכלנו, חגגנו. נהנינו יותר, נהנינו פחות. בע"ה גם עברנו תהליך משמעותי, חזרנו בתשובה, והבטחנו לעצמנו שאנחנו עכשיו מתחילים דרך חדשה. אם שנה שעברה התעצלנו, השנה נהיה חרוצים. אם שנה שעברה אכלנו לא בריא, השנה נתחיל דיאטה. אם דיברנו יותר מדי דברים לא נחוצים, נפסיק לדבר לשון הרע. אם לא קבענו עיתים לתורה, נתמיד יותר בלימוד, נתמיד יותר בעשיה, בקשר עם המשפחה וכן הלאה.

אך השגרה חוזרת אלינו כמו אורח מוכר, ואנחנו רואים שלא באמת הצלחנו להתקדם. ולאט לאט אנחנו מתחילים לשאול את עצמנו מי אני באמת? האם כל ההתחדשות של חגי תשרי, היתה אמיתית – אם בסוף חזרתי להיות מי שאני באמת, אדם שלא מצליח לעמוד בהתחייבויות שלקח על עצמו, ולא מצליח לממש את הרצונות שלו. המחשבות האלו כמובן מתחילות לעורר באדם שחושב אותן, ייאוש, דיכאון ועצבות.

מהלך חשיבה זה – מקורו בטעות קריטית – בהגדרת הזהות העצמית שלנו, והבנה של השלבים ההכרחיים והבלתי נמנעים של צמיחה רוחנית.

שלב א – בירור זהותנו – "לא יקרא עוד שמך יעקב".
אכן, כאשר אנחנו מתבוננים עמוק יותר, מבינים מיד שהמחשבות הקודמות שהזכרנו הן מחשבות של שקר. כאשר מעמיקים לחשוב מתגלה תובנה מפתיעה! ה- "אני האמיתי" הוא לא מי שאני כל השנה, אלא מי שאני בראש השנה וביום כיפור! בימים אלו מתגלים הרצונות והשאיפות הפנימיים והעליונים שלי. מתגלה הנפש הגבוהה והנשמה. מתגלה מי שאני באמת רוצה להיות! ההזדהות שלנו עם החלק הזה שבנו היא קריטית. מרגע שאנחנו לומדים ל שזו הזהות האמיתית שלנו, אנחנו מקבלים את הכוח להמשיך הלאה גם בזמנים הקשים! השלב הזה של בירור הזהות – הוא הכרחי כדי לאפשר לנו להמשיך ולהתכוונן גם כאשר אנחנו לא מצליחים בכל מה שרצינו. כאשר יעקב מבין שזהותו היא לא רק "יעקב" המתעקב והמסתבך, אלא "ישראל" – ישר – אל – אדם עם רוח הקודש, שליחות, ולב ישר – הוא הופך לאדם חדש.

שלב ב – שלב המאמץ והמאבק – "ויאבק איש עימו".
אכן, כל רעיון נשגב וגבוה, לא פשוט להורידו למעשה. אם הכל היה פשוט, לא היינו נמצאים בכלל בעולם הזה 70 שנה ואם בגבורות 80 שנה. בעבודה היומיומית שלי עם לקוחות ומטופלים אני נתקל כמובן באופן קבוע בקושי להשתנות ולהתפתח.

רבים שואלים את עצמם: מי אני? מה אני רוצה להיות? שאילת השאלות הללו אינה שלב מטריד שצריך לעבור אותו, אלא שלב שהוא חלק משמעותי מהתהליך. ברגע שאדם מבין מי הוא ומה רוצה להיות, רוב הדרך כבר מאחוריו, כיוון שאם הוא יכול לראות זאת בחזונו, הוא כמעט כבר שם. כפי האמרה החסידית: "אתה נמצא במקום בו נמצאות מחשבותיך. ודא שמחשבותיך נמצאות במקום בו אתה רוצה להיות".

בשלב זה האדם כעין נמצא במאבק פנימי עם עצמו. לפעמים הוא מרגיש שהוא חוזר לנ לנקודת ההתחלה, לפעמים יש עליות, מורדות, הצלחות וכישלונות. אך למרוצת שכך נראה הוא לא עומד במקום. אט אט הוא מגלה שבזמן שהיה עסוק בהתלבטויות, הנה הוא כבר במקום אחר לגמרי מאשר היה בשנה שעברה.

אם נדייק בפסוקי התורה, נשים לב שגם לאחר שיעקב משנה את שמו, הוא נקרא יעקב ולפעמים ישראל. בבחינה מדוקדקת אפשר לראות שכאשר הוא נמצא בקושי, למשל כאשר יוסף נלקח ממנו, הוא נקרא יעקב, אך כאשר הוא רואה את החזון הגדול, והתמונה הגדולה, נכתב "וישראל שמר את הדבר", ויאמר ישראל "רב עוד יוסף בני חי".

לעיתים קרובות, כמטפל נדרשת ממנו היכולת לדון את האדם שמולי לכף זכות, ולהחזיק עבורו את הדימוי של מה שהוא רוצה להיות, גם כאשר הוא מאבד תקווה. לראות את האדם שהוא רוצה להיות, במקום את הדרך בה הוא חווה את עצמו היום.
ראיה זו רלוונטית לא רק למטפלים, אלא גם עבור בני זוגנו, וחברינו. זוגיות או חברות של אמת, כי היכולת להאמין באדם שמולנו, גם כאשר הוא נמצא במקום נמוך ומלא בלבול, ולפעמים גם בושה.

שלב ג – ירושה ונחלה - "כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל".
השלב האחרון – הוא השלב בו לאחר מאמצים ומאבקים רבים שהאדם נתון בהם, הדברים מתיישבים על ליבו, והוא מרגיש שלם יותר, ויציב יותר. ברור לו יותר מי הוא ולאן הוא שואף. הוא בטוח יותר בעצמו. מחובר לשורשיו. וכן בסופו של דבר מצליח בפועל גם להגשים את רצונותיו, כשרונותיו, וייעודו בעולם.

יואב אריה לוי, הוא פסיכותרפיסט, מומחה בטיפול לציבור הדתי, בירושלים ובסקייפ.
https://www.yoavarielevy.co.il